יום שלישי , אוקטובר 17 2017
בית » כללי » חמש טבעות של כסף

חמש טבעות של כסף

מאת: מערכת הבלוג

אודות הכתב

ד"ר סתו רוזנצוויג היא חברת סגל בפקולטה לניהול ע"ש גילפורד גלייזר ומכהנת כראש האקדמי של המגמה לניהול עסקי ספורט המוצעת במסגרת המחלקה לניהול. בין תחומי המחקר שלה: ניהול טכנולוגיות וידע, מדיניות ממשלתית וחדשנות, אסטרטגיה עסקית ושיווקית וסטארט-אפים טכנולוגיים. 

Brazilian colored flip flops and 2016 written on the beach

לפני מספר ימים פרסם ה"גארדיאן" מאמר שטען כי האיום הגדול ביותר על המשחקים האולימפיים הוא שאף עיר לא תרצה לארח אותם. חמש הטבעות של המשחקים האולימפיים הן בראש ובראשונה טבעות של כסף.

הרבה מאוד כסף.

השאלה מאיזה כיוון – האם מצד השקעות העתק שנדרשת העיר להוציא בהכנות שלפני פתיחת המשחקים, או שאולי מדובר בהכנסות מרקיעות שחקים תודות לזרם התיירים האדיר בתקופת האולימפיאדה ולאחריה? נדמה כי בשקלול היתרונות מול החסרונות, ערים רבות נמנעות מלהציע עצמן לארח את אחד האירועים הגדולים והיוקרתיים ביותר בעולם. האם הן עושות זאת בצדק?

ערים רבות מתנגדות לאירוח המשחקים האולימפיים בשל דעת הקהל השלילית, בעיקר של תושבי העיר או תושבי המחוז, שחוששים מפגיעה במרקם העירוני. האם החשש הציבורי מוצדק? ובכן, תלוי את מי שואלים.

מצדדי אירוח מגה-אירועים מצביעים על הכנסות ענק, תנופה אדירה לעיר, לתיירות בה, וכמובן לתשתיותיה. המתנגדים מצביעים על פגיעה בתושבים ובמיוחד בשכבות החלשות, ועל עלויות עתק שמשיתות על העיר חובות כבדים שייפרעו רק לאחר שנים, ולעתים אף עשורים.

כסף גדול

לעיר המארחת את המשחקים האולימפיים ישנם שלושה מקורות תקציב עיקריים:

  • תקציבים מיוחדים מן המדינה, המבקשת לנצל את ההזדמנות ולעודד את צמיחת העיר, לרבות צמיחה כלכלית בשנים שלפני המשחקים וגם לאחריהם;
  • תקציבים המגיעים מהעירייה עצמה, הכוללים גם תרומות, ומדובר בסכומים לא מבוטלים: הניסיון מלמד שאירוח המשחקים מעלה באופן משמעותי את היקף התרומות לעיר, ובכלל זה תרומות שאינן קשורות במישרין למשחקים עצמם;
  • תקציב הועד האולימפי, שבמקרה של ריו עומד על 1.9 מיליארד דולר (לא סופי) וכולל כספים ממכירת זכויות שידור ותשלומי חסות, מכירת כרטיסים, וכמובן מכירת נכסים וציוד עם תום המשחקים.

היתרון הגדול לעיר המארחת הוא כמובן שהתשתיות הפיזיות נשארות גם אחרי תום המשחקים ומשרתות את אוכלוסיית העיר לעוד שנים רבות. אך זה לא היתרון היחיד. יתרון משמעותי נוסף הוא העלייה המשמעותית בייבוא ובייצוא למדינה בכלל ולעיר בפרט: עיר מארחת נתפסת כעיר פתוחה, אוניברסלית, וססגונית, ומחקרים מראים שלאלה תרומה משמעותית לפעילות הכלכלית בעיר ובסביבתה. יתרון נוסף, לא פחות חשוב, הוא מיצוב העיר שנותרת בתודעתם של לקוחות פוטנציאליים (אנשי עסקים, תיירים וכו') כאטרקציה תיירותית, תרבותית וכלכלית.

Voleio a beira mar, Rio de Janeiro, Brasil

ריו 2016

הכפר האולימפי החדש בריו כולל אלפי דירות חדשות ומודרניות המיועדות לארח את אלפי הספורטאים, הצוות המלווה ואלפי העיתונאים שיגדשו את העיר. בתום המשחקים האולימפיים נמכרות בדרך כלל הדירות בכפרים האולימפיים ברווח גדול לאוכלוסייה המקומית החזקה. ריו, ששואפת להכפיל את אוכלוסייתה מכ-6 מיליון לכ-12 מיליון תושבים תוך פחות מעשור, תוכל ליהנות מתשתית חדשה ומודרנית שתעודד את הצמיחה הדמוגרפית שלה ותגדיל את שיעור התושבים בעלי יכולות כלכליות.

תשתיות המדיה המורחבות, שישרתו את אלפי העיתונאים, תישארנה גם הן בעיר עם תום המשחקים, וכך גם תשתיות הרפואה. בנוסף לאלה, ריו השקיעה כמיליארד דולר בשיפור תשתיות האנרגיה שלה, וסכום גדול עוד יותר בתשתיות תחבורה – כבישים, מנהרות, ושדות תעופה. תשתיות אלה תמשכנה לשרת את העיר בעשורים הקרובים.

מסלקים את החלשים

בינוי תשתיות מצריך במקרים רבים פינוי אוכלוסייה, גם ללא כל קשר למשחקים האולימפיים או למגה-אירוע כזה או אחר. עיר חפצת חיים צריכה להתרחב ולהתאים את תשתיותיה לצרכי התושבים. כבר בעולם העתיק  תופעת הפינוי-בינוי הייתה חלק בלתי נפרד ממחזור חייה של עיר בת-קיימא. דוגמה מרתקת היא פינוי בתי עניים בירושלים של תקופת הבית הראשון לטובת ביצורה של העיר בחומה המתוארת בספר ישעיהו (כ"ב, ט'-י"א), "ואת בתי ירושלים ספרתם ותתצו הבתים לבצר חומה". אך האם הפגיעה בחלשים הכרחית?

המחשבה כי ניתן לקיים אירוע בסדר גודל של המשחקים האולימפיים מבלי שתהיה כל פגיעה בתושבים המקומיים ובמעמדות הנמוכים היא נאיבית. עם זאת, אפשר בהחלט לנהל מדיניות שתמזער את הפגיעה בשכבות החלשות ואף תמנף את האירוע ליצירת הזדמנויות כלכליות לאוכלוסייה המקומית בכלל, ולשכבות החלשות בפרט.

כך למשל, כל עיר המארחת את המשחקים האולימפיים מחויבת לארח מיד לאחריהם את המשחקים הפרא-אולימפיים. על מנת להיכלל באתרים ובמסעדות המומלצים למבקרי האולימפיאדה, חייבה עיריית ריו את המסעדות, בתי המלון, ובתי העסק שלה לאפשר גישה מלאה לבעלי מוגבלויות. תשתיות אלה תמשכנה לשרת את תושבי העיר גם לאחר תום המשחקים.

מעצבי המדיניות יכולים לקבוע כי במתן הזיכיונות לשירותי הקייטרינג לאירוע תינתן עדיפות לעסקים מקומיים. כך 12 מיליון ארוחות בריו והפקת הטקסים השונים (טקסי פתיחה וסיום, ועוד כ- 300 טקסי הענקת מדליות) יכולים להוות הכנסה נאה לעסקים מקומיים. גם העסקת אלפי סדרנים ונותני שירות, שהם כוח אדם לא מיומן ולכן יכולים להיות מקרב השכבות החלשות בעיר, יגדילו – גם אם באופן זמני – את הכנסות התושבים וימריצו את הכלכלה המקומית.

בסופו של דבר, הכל שאלה של ניהול נכון ותיעדוף העסקים והאוכלוסייה המקומיים.

חשוב להבין כי ספורט בכלל, והמשחקים האולימפיים בפרט, עשויים להוות מנוף לשינוי חברתי משמעותי. כל שצריך הוא ניהול נכון ומושכל, ומדיניות שתתעדף יזמות ועסקים מקומיים ואוכלוסיות מוחלשות. נשמע נאיבי? נחכה ונראה את פרנסי ריו דה ז'נרו. להתראות על הפודיום.

קורס בנושא ניהול פיננסי של ארגונים, קבוצות, ואירועי ספורט ניתן במסגרת המגמה לניהול עסקי ספורט של המחלקה לניהול.

ובאותו עניין: על חסויות בארועי ספורט ובמשחקים אולימפיים, מתוך כנס ניהול עסקי ספורט והמשחקים האולימפיים כעסק שהתקיים בפקולטה לניהול ע"ש גילפורד גלייזר.

 

אודות מערכת הבלוג

מערכת הבלוג
ibgu.ac.il הינו בלוג חדשנות, מדע וטכנולוגיה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.