יום רביעי , ספטמבר 20 2017
בית » כללי » לשכוח את קפקא? איך פייסבוק יכול להיות הסוף של חופש הבחירה
לשכוח את קפקא? איך פייסבוק יכול להיות הסוף של חופש הבחירה

לשכוח את קפקא? איך פייסבוק יכול להיות הסוף של חופש הבחירה

מאת: פרופ' צבי לוטקר

דמיינו עולם שבו המכונות יודעות עליכם הכול: מה אתם אוהבים, מה אתם לא אוהבים, אילו ספרים קראתם, אילו סרטים ראיתם, את מי אתם אוהבים ואת מי לא, היכן אתם נוהגים לבלות, מתי אתם נפגשים, היכן הם עובדים, היכן אתם עובדים, היכן למדתם. המכונות יודעות במי תמכתם בבחירות האחרונות או אחרי מי ריגלתם בסתר. לא רק שהן יודעות את כל זה, הן גם מציגות לכם מידע מותאם לכך- ראיתם בעבר סרטים של סנדרה בולק, המכונה תמליץ לכם על סרטה החדש. אתם אוהבים לשתות בירה בטעם דובדבן? המכונה תחשוף אתכם למקומות חדשים שיש בהם את הבירה האהובה עליכם.  אנחנו כמובן נאמין לה. אנחנו באמת אוהבים את הדברים האלו, ההמלצות שלה טובות, אז למה לא?

 באירופה יש פסיקה חדשה ודי תקדימית, המחייבת את גוגל לסייע לאנשים שמעוניינים להישכח מהרשת. בפרט, לא להפנות לאתרים המכילים מידע לא רצוי. מבחינה מוסרית, זהו דבר נפלא, שכן הזכות לפרטיות היא בסיסית. אכן, ברמה האישית, לא היינו רוצים לחיות בעולם שבו לא ניתן למחוק את הטעויות שלנו, בעולם שבו גלוי וחשוף כל פרט על חיינו.

 האם זהו גם רצון החברה?

הדבר לא כזה פשוט, מכירים את קפקא? קפקא בצוואתו ביקש לשרוף את כל הספרים שלו.

הוא איננו היחיד. ישנן עוד דוגמאות רבות ליוצרים בעלי שם  שבקשו לשרוף את יצירתם לאחר מותם כמו רגיליוס שביקש לשרוף את אינאיס או גרוטנדיק שביקש שלא להדפיס את מאמריו בעודו בחיים.

אם אנו מקבלים את הזכות להישכח, בקשת היוצרים לגיטימית. אין זה הוגן להפלות בין שני אנשים שונים, להקנות פרטיות לאחד ולשלול את פרטיותו של אחר.

ובכל זאת, תארו לעצמכם איזו אבדה דרמטית זו יכולה להיות אם נאבד נכסי צאן וברזל כדוגמת כתבי קפקא. ברמה המעשית, כלל לא ברור איך ניתן לאכוף חוק שכזה. האם נידרש לאסוף את כל הספרים, כל עבודה שאי פעם נכתבה עליו ולהשמידה? האם יש חובה למחוק כל ערך שקשור אליו בוויקיפדיה? האם יש למחוק מן העולם גם יצירות שהושפעו ממנו או סיפורים שנכתבו בהשראתו?

באירופה החוק החדש דורש למחוק את כל האזכורים. אולם בארצות הברית, מאמינים בזכות הציבור לדעת. מה זה אומר? אם נרצה לכבד את בקשת קפקא ולהעלים את זכרו, נעשה זאת באירופה אך עדיין נשיג עליו מידע בארה"ב?

 זהו נושא מאוד מורכב. אינני רוצה לחיות בעולם שבו מצד אחד אין אפשרות לשכוח ומצד שני אני לא בטוח שאני מוכן לוותר על הספרות של קפקא. אולי הזכות לפרטיות כבר פחות מובנת מאליה. אולי יש לשלול אותה רק מאנשים רמי מעלה בעלי השפעה ותרומה תרבותית לחברה?

 אם נחזור רגע למציאות של ימינו, שבה יש מכונות הצוברות עלינו כמה שיותר מידע, ואנחנו מצדנו ששים לחשוף ולשתף כמה שיותר, בפייסבוק או בג'מייל של גוגל. האם ניתן להגיע להגיע למצב בו יילקח מאיתנו חופש הבחירה? בעולם הזה, בו אין לנו פרטיות, אנו יכולים להפוך לאנשים  שנשלטים על ידי אלגוריתמים שאין לנו סיבה לפקפק מהם, כי הם צודקים תמיד, כי הם תמיד הגיונים, כי הם תמיד מותאמים להעדפות האישיותיות שלנו. אם אכן זאת המציאות שאנו דוהרים אליה, האדם נידון למסלול מותווה מראש, כמעט משולל חופש בחירה. בחירה בין שני סרטים של סנדרה בולק, היא רק אשליה של בחירה. יוצא אם כן, כי הגנה על הפרטיות שלנו משמע הגנה על חופש בחירה.

 בראייה קצת יותר גלובאלית, אפשר להגיד שהמאבק שלנו על פרטיות הוא מאבק בין המכונות לבני האדם. כרגע לבני האדם יש חופש בחירה ולמכונות אין. אך בעולם בו היריב בקרב מאמץ תכונות דומות לשלנו על מנת להתמודד עם היכולות שלנו, המכונות יאבקו על חופש הבחירה שלהן או על העדר חופש הבחירה שלנו. בסופו של יום העדר הפרטיות עלול להוביל לשלילת חופש בחירה.

ומה אתם חושבים? כאשר אתם מעלים פוסט לפייסבוק, האם עוברת לכם בראש המחשב שאולי, רק אולי לא כדי לעלות תמונה שלנו שיכורים? או לעשות צ'ק אין פה או שם?

אודות פרופ' צבי לוטקר

פרופ' צבי לוטקר
הכותב הוא פרופ' צבי לוטקר, מהמחלקה למערכות תקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב